לעמוד הבית אויגן מיכאליס

לעמוד הבית אויגן מיכאליס

 

סמל רפובליקת ויימאר

סמל רפובליקת ויימאר
 
אוסף כרזות של המפלגה
הנציונל-סוציאליסטית NS.
מאוסף ד"ר רוברט ברוקס.
שנת 1920 "אנו רוצים להצילכם משחיתות יהודית"
שנת 1921 פגישה מפלגתית.
ליהודים אין כניסה.
שנת 1928 מפלגת NS
היא רצון העם.
שנת 1930. "חופש ולחם" בחרו ב-NS מספר 9.
שנת 1932. 5.6 מיליון מובטלים - רוצים עבודה.
שנת 1930. החרב הנאצית הורגת את הנחש היהודי.
שנת 1932. עובדי כפיים ורוח מצביעים להיטלר.
שנת 1929. לחיילים בחזית היטלר יראה לכם את הדרך
שנת 1932. שטריכר עורך השטירמר: היהודים הם אסוננו.
שנת 1932. מודעת בחירות "רק היטלר".
דמות היהודי
קריקטורה של דמות היהודי
   

עמוד הבית > הקהילה היהודית >> 5.  הקהילה היהודית בהמבורג
                      בזמן הרפובליקה של ויימאר 1918 - 1933.

מרכז העיר בשנת 1907 צילום בשיטת הפוטוכרום

מצבם של יהודי גרמניה.

 

לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, הכריזה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ביום 9 בנובמבר 1918, על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאליסטית אשר תיקרא רפובליקת ויימאר Weimarer Republik על שם העיר שבה נערכה החוקה החדשה. ראש המפלגה הסוציאל דמוקרטית – פרידריך אברט התמנה לראש הממשלה (קאנצלר). הרפובליקה החזיקה מעמד עד ליום 30 בינואר 1933 כאשר אדולף היטלר עלה לשלטון.
בתקופת רפובליקת ויימאר, האינפלציה היגיעה למימדים מזעזעים, האבטלה הלכה והתרחבה והתשתית החקלאית קרסה לחלוטין. גרמניה עמדה בפני התפוררות שהולידה מחאה קשה. תנועות המחאה העממיות החלו את פעילותן בהפגנות רחוב ובכינוסים שהפכו המוניים ואלימים יותר ויותר. גברה הדרישה ליתר לאומיות Voelkisch ופט-

 

ריוטיות. המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (Nationalsozialistic Deutsche Arbeite Prtei –NSDAP) הלכה וגדלה והשפעתה התחזקה. רבים מתוך חצי מליון יהודי גרמניה (0.7% באוכלוסיה) ראו עצמם כגרמנים אותנטיים, שפתם, תרבותם הלך מחשבתם וזהותם הלאומית הייתה גרמנית ורובם לא האמין כי יוכל לאמץ זהות אחרת. סיפורם של יהודי גרמניה הוא סיפור של קבוצת אנשים מוכשרים - חלקם גאונים, יצירתיים, נאמנים למולדתם, תרמו רבות לחברה הגרמנית, והחזיקו בידם שליש מפרסי נובל שגרמניה זכתה בהם. היהודים השתדלו להתבולל, להיטמע, להשתלב, להיות גרמנים לכל דבר. הפילוסוף מוריץ לזארוס (Moritz Lazarus) מן הפעילים בקרב המנהיגות הצעירה של יהודי גרמניה כתב אז: "אנו חיים בגרמניה, משרתים אותה ומצייתים לחוקיה. השכלתנו גרמנית, האמונה הגרמנית מלהיבה את דמיוננו וכאן קברי אבותינו".

זיגמונד פרויד מוריץ לזרוס פאול ארליך

אלברט אינשטיין

ארנולד שנברג

קורט טוכולסקי

זיגמונד פרויד
1856 - 1939
מוריץ לזרוס
1824 – 1903
פאול ארליך
1854 – 1915
אלברט איינשטיין
1879 –1955
ארנולד שנברג
1874 – 1951
קורט טוכולסקי
1890 - 1935
 

שמם של יהודים רבים היה קשור בהצלחותיה של גרמניה ובשגשוגה. בתקופת רפובליקת ויימאר, אין תחום שלא נמצא בו חותם יהודי: בתחומי העיתונאות - ה"ברלינר טגבלאט", ה"פרנקפורטר צייטונג" וה"פוסישה ציטונג" היו בבעלות יהודית, בתחומי הבנקאות - מקס ורבורג אישיות מרכזית בהנהגת יהדות גרמניה היה מחשובי הבנקאים. יהודים בלטו בין הסופרים המשוררים והמחזאים (קורט טוכולסקי היה הבולט בהם). היהודים הביאו להתקדמות אדירה ברפואה, בכימיה, בביולוגיה, במתמטיקה, בפיסיקה. מדענים יהודים מילאו תפקיד חשוב

 

 בפריחת המדע הגרמני. די אם נזכיר את שני חתני פרס נובל הבולטים ביותר, פאול ארליך ואלברט איינשטיין. בין שנת 1919 לשנת 1924 כיהנו שישה יהודים כשרים בכירים בממשלה המרכזית. בימי רפובליקת ויימאר היו ברייכסטג 24 צירים יהודים. בפסיכולוגיה בלטו זיגמונד פרויד ואלפרד אדלר, במוסיקה ארנולד שנברג ובהלחנה קורט וויל, ועוד רבים. אך, כל אלו לא הספיקו לעשותם אזרחים שווים, לא היה בהם די כדי להופכם בשר מבשרה של גרמניה. הם נחשבו בעיני החברה הגרמנית ל"חיצוניים", בלתי-שייכים, מנוכרים.

 

מצבם של יהודי המבורג.

קרל פטרסן

 

התוצאות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של מלחמת העולם הראשונה השפיעו על יהודי המבורג כשם שהשפיעו על יתר הגרמנים. תבניות ומבנים חברתיים מסורתיים איבדו את הלגיטימיות שלהם. הניסיון של רפובליקת ויימאר ליצור יציבות חברתית וכלכלית חדשה המבוססת על חופש ליברלי, במצב כללי של ספקות ומבוכה מוסריים, היה בעיני רבים בלתי פתיר מעצם מהותו. בקהילה היהודית הייתה גם תחושה שתקופה חדשה מתחילה, בה הסיכונים הכלכליים קשורים וצמודים לסיכויים והאפשרויות הכלכליות החדשות. הסולידאריות של הקהילה היהודית העניקה ביטחון מסוים לחבריה גם בזמן של שינויים קיצוניים. זו הייתה אפשרות להגיע לחיים קהילתיים חדשים ומוצקים, אבל בעיני חלק מחברי הקהילה, הדבקות בערכים יהודיים מסורתיים הייתה בגדר אנכרוניזם. הקהילה חוותה את המאבקים האלה בדרכים שונות, מאבקים שהוחרפו כתוצאה מהדור החדש של החברים בה. בסופו של דבר, הייתה הקהילה מסוגלת להגיע לפשרות שהתקבלו על דעת הרוב.

 

רודולף רוס

קרל פטרסן
ראש עיריית המבורג

רודולף רוס
ראש עיריית המבורג

 עבור יהודים רבים בהמבורג הייתה תקופת רפובליקת ויימאר תקופת השיא של יהדות גרמניה, בהשוואה לתקופות שהיו לפניה ולאחריה, ולקראת סוף התקופה, יהודים בהמבורג שרתו במשרות ציבוריות רמות. בשנת 1924 נבחר היהודי מר קרל וילהלם פטרסן (1868-1933) Carl Wilhelm Petersen כראש עיריית המבורג (Erster Bürgermeister

von Hamburg) מטעם המפלגה הדמוקרטית הגרמנית (DDP). הוא שרת בתפקידו עד סוף שנת 1929. מיד אחריו כיהן כראש עיריית המבורג היהודי מר רודולף רוס (1872-1951) Rudolf Ross מטעם המפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD). קרל פטרסן נבחר לקדנציה נוספת בשנת 1932 אך כנראה הודח מתפקידו עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933.

המבנה הדמוגראפי של יהודי המבורג.

בשם "יהודי המבורג" הכוונה כאן לאלה שנולדו בה. בשנת 1910, רק כמחצית מהיהודים שהתגוררו בהמבורג, נולדו בה. הקהילה עמלה קשה במשך עשרות שנים כדי לקלוט את המהגרים החדשים. ניתן לשער שרוב היהודים בהמבורג היו שומרי מצוות או מאמינים, והשתייכו לקהילה. מפקד שנעשה בקהילה בשנת 1926 העלה שהיו בה 20,749 חברים. מתוכם כ-6500 גברים וכ-3,200 נשים הוגדרו כראשי בית אב. במפקד נרשמו עוד כ-3,200 נשים וכ-6,900 ילדים. במפקד הלאומי של 1925 נמצא כי כמה מתושבי המבורג הגדירו עצמם כשייכים לדת היהודית, ומזה עולה כי כמעט כל היהודים "שומרי המצוות" היו חברים בקהילה. העובדה ששיעור כה גבוה של יהודי המבורג היו חברים בקהילה היא הוכחה ש"השיטה ההמבורגית" התקבלה על הכל כמוסד סובלני שניתן לחיות אתו. הדבר אפשר גם לקהילה לייצג רשמית את כלל יהודי המבורג בכל הנוגע לענייני ציבור וממשל. עם זאת, נתונים

 

אלה אינם מלמדים על מספר היהודים המתבוללים. רק בזמן הנאצים נערך זיהוי ורישום של אלה השייכים ל"גזע היהודי" (Rassjuden).
המשך היציבות של הקהילה לא היה בטוח מבחינה דמוגרפית כפי שנראה. ניתוח מפורט יותר מגלה שהייה קיפאון בגידול האוכלוסייה היהודית, קיפאון שנמשך מזה זמן. הירידה בשיעור הילודה אצל היהודים פוצתה בעבר ע"י הירידה המקבילה בתמותת תינוקות, ובתוחלת חיים ארוכה יותר. הדבר הוביל שינוי בהרכב הגילי של הקהילה, בה נוצר שיעור לא פרופורציונאלי של זקנים. תוחלת החיים של היהודים הייתה גבוהה מזו של האוכלוסייה הכללית. חוסר האיזון באוכלוסייה היהודית, כלומר העובדה שלא התחדשה דמוגרפית, התעצם עוד יותר בגלל שיעור נשואי התערובת וההשפעה שלהם על ההתבוללות. שיעור הילודה בנישואים המעורבים היה קטן אף מזה של הנישואים בין היהודים.

 

ההתבוללות תרבותית ונישואים מעורבים.

ה"שיטה ההמבורגית", שאיחדה בקהילה אחת יהודים מזרמים דתיים שונים ויהודים חילוניים לחלוטין, התמודדה במודע עם סכנת ההתבוללות הכרוכה בכך. יהודי המבורג חיפשו דרך להשיג איזון בין אדיקות קפדנית לבין פלורליזם גלוי, כדי למנוע התבוללות תרבותית ואובדן הזהות הדתית/תרבותית הכרוכה בה. ה"שיטה ההמבורגית" נתנה מענה סביר לניהול קהילה הדוגלת ב"חופש פולחן" של הזרמים השונים ביהדות, וזאת באמצעות האגודות השונות של בתי הכנסת. וועד הקהילה באמצעות "השיטה ההמבורגית" עודד פתיחות כלפי אורח חיים עירוני מודרני, תרם ותמך בקיום הטקסים המייצגים של היהדות כמו ברית מילה, בר מצווה, חתונה דתית, ביקור בבתי כנסת, צריכת בשר כשר שהיה זמין ברובע גרינדל, שמירת שבת, לימוד בבתי ספר יהודים אורתודוקסיים, השתתפות בבחירות בקהילה, חברות בארגונים יהודיים שונים, תנועות נוער ואגודות ספורט יהודיות, ותמיכה בשירותי רווחה רבים.
למרות ה"אידיליה" בחיי הקהילה, עלתה אצל בני הנוער בעיית ההתבוללות. היו שתי אינדיקציות להתבוללות התרבותית המתרחבת

 

הראשונה היא האפשרות (שהפכה חוקית החל מ-1851 והלאה) להתחתן עם לא-יהודי – נישואים מעורבים. הקונוטציה היא שלילית ומדאיגה. בהשוואה לתקופה שלפני מלחמת העולם ה-I הייתה עליה ניכרת בשיעור הנישואים המעורבים. בין שנת 1923 ושנת 1925 כמעט 50% מהנישאים היהודים – גברים ונשים כאחד, התחתנו עם לא יהודים. קרוב ל-25% מכל הצעירים היהודיים היו מוכנים להתחתן בנישואים מעורבים, כולל התבוללות תרבותית הקשורה בכך. התגובות של הקהילה היהודית, והאגודות הדתיות למיניהן כלפי הנישואים המעורבים היו שונות. בעוד שאגודת ה"היכל" ניסתה לקלוט חברתית את בן הזוג הלא-יהודי, סירבה אגודת בית הכנסת האורתודוקסית לקבל לחברות בן זוג יהודי שהתחתן בנישואים מעורבים. למרות הגידול במספר הנישואים המעורבים, הרי שמספר האנשים שהפסיקו את חברותם בקהילה היהודית בתקופת הרפובליקה של ויימאר היה נמוך במיוחד. מספר ה"פורשים" מהקהילה החל לגדול החל משנת 1932, כאשר מספר יהודים אורתודוקסיים עזבו גם הם את הקהילה, כיוון שמתן זכות הצבעה לנשים היה צעד ליברלי מדי עבורם.

 

מבנה הנהגת הקהילה היהודית והבחירות למועצה

למרות שה"שיטה ההמבורגית" נוצרה כדי להכיל את הגישות השונות של היהודים הליברלים-רפורמים והאורתודוקסים, ואח"כ גם הציונים, בכל אופן היה צורך להקצות בבירור את תחומי האחריות ומוקדי ההחלטה. התוצאה הייתה קהילה שדגלה בחלוקת סמכויות רחבה בתוך מוסדותיה השונים. ההתמודדות עם השוני בין היהודים הליברלים-רפורמים והאורתודוקסים, ועם הלחץ של התבוללות תרבותית-אורבאנית נעשתה בדרך של מאזן כוחות. מאזן כוחות מבני, מוסדי ואישי התקיים בארבע רמות: ראשית, מבנה קהילתי שבו היו תחומי עניין ועיסוק נפרדים. שנית, תהליך קבלת ההחלטות היה משותף ושיקף את האינטרסים הדתיים והפוליטיים של כל הקבוצות. שלישית, הגדרת תחומי הסמכות והשיפוט של הקהילה המשותפת ותחומי העצמאות של האגודות הדתיות, ורביעית, מדיניות התקציב, שבשנת 1920 הגיע למיליון מרקים. מנהלת הקהילה מנתה כ-60-70 איש. הועד המנהל מנה 9 אנשים, אסיפת הנציגים הקהילתית הייתה בת 21 איש, ועוד 16 ועדות קבועות, וכל אלה הצריכו שימוש בכוח אדם קבוע נוסף. בנוסף היו גם תפקידים מקבילים בתוך כל אחת מהאגודות הדתיות, וכן בארגונים יהודיים רבים נוספים. התוצאה הייתה ארגון קהילתי שהעסיק עובדים רבים, דבר שלכשעצמו הוכיח את המחויבות הגדולה של יהודי המבורג לקהילה שלהם ולמוסדותיה הרבים. אסיפת הנציגים הקהילתית

 

 בת 21 הנציגים היוותה את מוקד קבלת ההחלטות העיקרי. הם אלה שבחרו את הועד המנהל שהיה זקוק לאישורם בכל הדברים החשובים. היו עניינים שבמחלוקת: מפקד החברים הקובע למי הזכות לבחור, מהי כמות הנציגים לכל מגזר, כיצד לקבוע נורמה של ייצוג יחסי, אותו תבעו במיוחד הציונים, היה מאבק תמידי באשר לזכות הנשים לבחור ולהיבחר, זכות שהאורתודוקסים נאבקו בה בעקשנות. זכות הנשים להיבחר כנציגות התקבלה בבחירות לקהילה בשנת 1930, וכתוצאה ממנה נבחרו שלוש נשים לאסיפת הנציגים הקהילתית.
במערכות הבחירות לקראת בחירת המועצה הנבחרת באו לידי קיטוב הגישות הפוליטיות והדתיות של הגופים השונים. אבל למרות מערכת הבחירות הסוערת, הצביעו רק 30% מבעלי זכות הבחירה בבחירות 1920. בשנת 1925 ובבחירות האחרונות שנערכו בשנת 1930 הגיע שיעור ההצבעה ל –50%. על רוב המצביעים שהיו בשנים קודמות ליברלים-רפורמים, איימו עתה האורתודוקסים והציונים שתנועתם הלכה וגדלה, ושדרשו יתר דמוקרטיזציה בתהליכים ובמוסדות. למרות כל זאת, שיקפו תוצאות הבחירות את האינטרסים של אנשי העסקים הבורגנים, עסקים קטנים, והאליטה של העצמאים והאינטלקטואלים – כלומר מעמד הביניים הגבוה.

 

מערכת החינוך היהודית בהמבורג

עם התפתחות הכלכלה המודרנית, והדרישה לעובדים מקצועיים, גדלה עוד יותר חשיבותה של מערכת החינוך. הקהילה שהכירה בכך, עשתה בשנת 1920 כל מאמץ כדי להתחרות במערכת החינוך הכללית של המדינה ולהציע לבוגרי מערכת החינוך שלה תעודות גמר דומות. הקהילה היהודית הייתה אחראית על כ-2,000 ילדים, שההורים שלהם השתייכו לזרמים דתיים שונים. בתקופת הרפובליקה של ויימאר, לא הצליחה הקהילה להקים מערכת חינוך כללית אחת משותפת לכל הזרמים.
מערכת החינוך של הזרם האורתודוקסי התמקדה בביה"ס "תלמוד תורה" (Talmud Torah Realschule). תקני הלימוד של בית הספר הוכרו בידי רשות החינוך של המבורג, ובית הספר קיבל סיוע רשמי. המוניטין הטובים של ביה"ס הושגו בעיקר הודות למרצו ומחויבותו של מנהלו – ד"ר יוסף קרליבך, שהתמנה אח"כ לרב הראשי של אלטונה ואח"כ של המבורג. רשות החינוך של המבורג תמכה בדרך כלל בשאיפות החינוכיות של הקהילות היהודיות. בעזרתה הפך ביה"ס

 

תלמוד תורה לביה"ס מקיף (ביה"ס יסודי, על יסודי ותיכון), ובשנת 1932 קיבל את הזכות להעניק תעודות בגרות שאפשרו לבוגרים להתקבל לאוניברסיטאות. הזכות הזו תאמה את שאיפות הקהילה היהודית, כיוון שכעת לא היה צורך ללמוד במערכת החינוך הכללי כדי להמשיך אח"כ לאוניברסיטה. תעודות הסיום שקבלו תחילה התלמידות בביה"ס לבנות (Israelitsche Tochterschule), היו מוגבלות יותר. ביה"ס היהודי היחיד לבנות היה בתחילה בתקן של ביה"ס על יסודי מודרני. בשנת 1928 קבל בית הספר מעמד רשמי של בי"ס על יסודי עם הסמכות להעניק תעודות בגרות חלקית בלבד. הקהילה היהודית הייתה גאה בהישג זה, במיוחד בהשוואה למערכת החינוך הכללית. כאשר נסגרו שני בתי הספר היהודיים הפרטיים בעיר עקב קשיי תקציב, קיבל ביה"ס לבנות מעמד רשמי של ביה"ס על יסודי המוסמך לתת תעודת סיום מתקדמת יותר (כמו לבוגרי שביעית). במשך תקופה זו למדו בשני בתי הספר הקהילתיים האלה כ-1,200 תלמידים. אחזקת בתי הספר עלתה לקהילה היהודית כ-שליש מסך כל תקציבה.

 

הקהילה היהודית ואגודות הדת שלה

 
הרכב אסיפת הנציגים הקהילתית
לפי ההשתייכות לאגודות הדת.
אגודה 1920 1925 1930
  אגודת בית הכנסת
- אורתודוקסים
12 7 7
  אגודת ה"היכל"(הטמפל)
- רפורמים
6 9 6
  אגודת ביה"כ דמטור
- ניאו-אורתודוקסים
2 4 5
  אגודת הספרדים
- ובלתי תלויים
1 1 3

סה"כ

21 21 21

 

 

רק כ-40% מכלל חברי הקהילה היו חברים באחת מארבע אגודות הדת. 70% מחברי אגודות אלו היו חברים ב"אגודת בית הכנסת" האורתודוקסית Deutsch-Israelitische Synagogenverband Hamburg. הודות לעדיפות מספרית זו, דרשו נציגי האגודה לקבל לידם את הנהגת הקהילה.  באופן כללי ניתן לומר שהעשירים ביהודי המבורג נטו להשתייך לאגודת ה"היכל" (הטמפל הרפורמי) בעוד שיהודים עניים יותר היו פחות מחויבים לדת. למרות האמור לעיל שרק 40% מחברי הקהילה השתייכו לאחת מאגודות הדת, היה להם ייצוג יתר באסיפת הנציגים הקהילתית כפי שמראה הטבלה מימין:
באופן רשמי היו ההתאגדויות הדתיות עצמאיות ולא תלויות בוועד הקהילה. הייתה להם גם עצמאות פיננסית הודות לדמי החבר ששילמו חבריהן. אך האוטונומיה של אגודות אלה, הייתה למעשה מוגבלת, כך שבכמה מישורים הם כן היו תלויים במדיניות הקהילה. כמו כן באמצע שנות ה-20 נוצר קונפליקט באשר לשאלה האם צריך להעניק לקהילה היהודית סמכות עליונה, רשמית לפחות על אגודות הדת. המשבר נפתר רק

אחרי שאגודת בית הכנסת החליטה לאמץ את הקו המתון. בזמן המשבר הכלכלי של שנת 1930-1931 נאלצה הקהילה להציל הן את אגודת בית הכנסת האורתודוקסית והן את אגודת ביהכנ"ס של דטמור מפירוק. אגודת ה"היכל" תמיד הייתה מוכנה לתרום סכומים נדיבים לטובת ה"שיטה ההמבורגית". הסכומים האלה סייעו לקהילה לתמוך בבתי הספר שלה, שמהם נהנו בעיקר האורתודוקסים. אגודת ה"היכל" שבה היו חברים עשירי הקהילה, בנתה בשנים אלה "היכל" חדש ומרכז תרבות גדול באובּרשטראסה Oberstrasse. בבחירות שנערכו בשנת 1929 נבחרו 21 נציגים של וועד הקהילה ובינהם: יעקב אלפרד לוי יו"ר Alfred Levy chairman, היינריך לוי סגן יו"ר Heinrich Levy vice-chairman , אבי ורבורג Aby S. Warburg, ד"ר הרמן סמסון Dr. Hermann Samson, ברנרד דוד Bernhard David, הרמן פיליפ Hermann Philipp, נתן צבי אופנבורג Nathan Hirsch Offenburg. על אגודות הדת שהרכיבו את הקהילה היהודית בהמבורג ראו בפרק נפרד.

 

השפעת השפל הכלכלי והמיתון בגרמניה בשנים 1929 - 1933

היהודים ממעמד הביניים בעלי מקצועות חופשיים, היו חוט השדרה הכלכלי של הקהילה היהודית בהמבורג. יותר ממחציתם של יהודי המבורג עסקו במסחר מוצרי תעשיה וסחורות, ברוקרים, בנקאים ונותני שירותים פיננסיים, וכן במסחר קמעונאי. מקצתם היו שכירים ומקצתם עסקו אף כעוזרים או משרתים במשקי בית. תחומי עיסוק אלה היו אופייניים לכלל יהודי גרמניה. רוב יהודי המבורג לא היו קשורים לעולם התעשייה. ההשתייכות לסקטור העצמאים הייתה שכיחה אצל היהודים. לרוב יהודי המבורג הייתה הכנסה בטוחה. אולם, במשבר האינפלציה של שנת 1923, איבדו היהודים בהמבורג חלק גדול מרכושם וכספם. למרות מצב זה הייתה דווקא תחושה של אופטימיות בעיקר בקרב המעמד הבינוני. תחושה זו נבעה מתוך האמונה וההסתמכות על החוסן הכלכלי של המבורג. אמונה זו הביאה את מרבית היהודים להתגברות על המשבר. בשנים 1929 – 1933 חל בגרמניה משבר כלכלי חמור אשר גרם למיתון עמוק בכל ענפי המשק. הקהילה היהודית בהמבורג ניסתה להתאים עצמה למצב החדש בגמישות ובתחושת סולידאריות. הקהילה ארגנה הדרכה לחבריה בנושאים של התאמה מקצועית, חיפוש תעסוקה, סיוע בהסבה מקצועית, ומציאת מעסיקים לצורכי חניכוּת, כל זאת במידה לא מבוטלת של הצלחה. העזרה ההדדית והסיוע אצל היהודים, שתמיד כוון כלפי התקדמות בחינוך הנוער, היה הפעם יעיל במיוחד בהתגברות על המשבר הכלכלי. הקהילה היהודית הוכיחה את עצמה בהקמת שרותי סעד ורווחה, מוסדות צדקה וגופי התנדבות שהיו מושתתים על עזרה ההדדית. ללא ספק, התארגנות זו הייתה גם היא תשובה אפשרית לאנטישמיות פוליטית, חברתית, ועתה גם כלכלית.

 

שטרות כסף מתקופת האינפלציה.
100 מיליארד ו-1 בּיליון מרק.

   

אנטישמיות, טרור והתגובה היהודית

המשבר הכלכלי והמיתון של שנות ה-20 של המאה ה-20 גרמו להתעצמות האנטישמיות בטענה הכללית "היהודים אשמים במשבר". מצב זה לא הפתיע כל כך את יהודי המבורג. האנטישמיות בכל מגזרי החיים התפתחה בהדרגה במקביל להשפעה הגוברת והולכת של תנועות פוליטיות ימניות קיצוניות בהמבורג, ועלייתה של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית (Nationalsozialistic Deutsche Arbeite Prtei –NSDAP). מפלגה זו הפכה למובילה בתנועות הלאומניות (הנאצים כינו אותם עממיות). במהלך המיתון הגדול של שנת 1929 הפכה ה- NSDAP למוקד המחאה הציבורית והמפלגה התחזקה מאד. לפני כן תמכו בה רק אנשי ימין קיצוני מקרב מעמד הפועלים, אבל עתה זכתה לתמיכה גם בקרב אנשי המעמד הבינוני. תוצאות הבחירות לרייכסטג של שנת 1930 הוכיחו שלדמוקרטיה הפרלמנטארית של רפובליקת ויימאר, והערכים בהם דגלה, שוב אין גיבוי ציבורי. המצב בתוך המבורג לא היה שונה, כפי שהראו תוצאות הבחירות למועצת העיר בשנת 1931. הקהילה היהודית החלה להתוות את מדיניותה כלפי האנטישמיות והטרור הגלוי. אך לשינויים שהתחוללו בתוך החברה הגרמנית ועליית כוחה של המפלגה הנאצית, לא הייתה תשובה. תכניות אסטרטגיות הותוו, ובפגישה מיוחדת מחוץ למניין נדונו הצעדים הנדרשים והתקבלו החלטות, באשר לפעילות הפנימית. הקהילה שללה דיון פתוח וציבורי בבעיה, מחשש שזה רק יגביר את אי השקט. כל

 

הדיונים הקשורים באנטישמיות הושמטו מהעיתון החצי רשמי של הקהילה. בתחילת 1931, חולל בית הקברות היהודי ברנצלשטראסה (Renzelstrasse) שברובע גרינדל, ואחר כך בקיץ 1931, בפעם הראשונה בהמבורג, חולל בית כנסת. לא ניתן היה יותר להמעיט בחומרת המצב. בתחילת 1932 חולל בשנית בית הקברות ברנצלשטראסה. מערכת המשפט של המבורג הייתה עדיין עצמאית בשלב זה, בשעה ששפטה את האשמים. החל בקיץ 1932 והלאה, הטרור הגלוי נגד "יהודים" הפך לשגרה. הקהילה נאלצה לבקש את הגנת המשטרה, ואגודות הדת נאלצו להמליץ לחבריהן, לצאת מבתי הכנסת מיד אחרי התפילה, ולהסתלק בשקט ובמהירות הביתה. כאשר, בתחילת 1932, נמנע התובע הראשי של המבורג מלהעמיד לדין מסיתים אנטישמיים, הורתה הנהלת הקהילה לחבריה להימנע מכל פרובוקציה או אף מתגובה למעשי האנטישמיות. באוגוסט 1932 ביטל הסנט של המבורג את האיסור הרשמי על פעילות המפלגה הנאצית, והקהילה היהודית ראתה בכך הצהרה שמדינת המבורג מקבלת מעתה בהבנה את גילויי האנטישמיות. למרות ההתפתחות הזו, דחתה הנהגת הקהילה היהודית כל רעיון של הגנה עצמית פעילה. היו אמנם מקרים בודדים, לא רשמיים של הגנה עצמית והתנגדות, שיזמו קבוצות של יהודים צעירים וכמה ארגונים ציוניים מקומיים, אך אלה היו ממש זניחים. בעקבות ניסיונם המר בשנים 1930-1932, לא הטילו רבים מחברי הקהילה היהודית ספק בתוצאה במקרה שהנאצים יעלו לשלטון.

* הפרק מבוסס על ספרה של פרופ' אינה סוזנה לורנץ: "יהודי המבורג בתקופת הרפובליקה הווימארית" (2 כרכים).  תרגום מאנגלית: יוסי אפנר – קרית טבעון.

* אוסף כרזות של המפלגה הנציונל-סוציאליסטית באדיבות ד"ר רנדל בייטוורק:
  Department of Communication Arts and Sciences, Calvin College MI, USA and University of Minnesota Libraries
.

6. היהודים בתקופת
הנאצים.
  5. היהודים בתקופת
הרפובליקה.
  4. היהודים בתקופת
הקיסרות.
   3. הקהילה היהודית
החדשה.
  2. קהילה גרמנית-
ישראלית.
  1. הקהילה היהודית
העתיקה.
  תוכן העניינים.  

| אודות האתר || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || קישור נוסף |

אתר אברהם אויגן מיכאליס - כפר הנוער הדתי. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2008
Eugen Michaelis - Kfar HaNoar HaDati History Site Copyright AGN © 2008

בניית האתר, עיצוב, מחקר, כתיבה ועריכה: רותי ואריה גילאי  והמרכז לאספנות