לעמוד הבית אויגן מיכאליס

לעמוד הבית אויגן מיכאליס

 

 

ראשי הקהילה היהודית
גבריאל רייסר
גבריאל רייסר 1806-1863
אלברט בלין
אלברט בלין  1857-1918
סלומון היינה
סלומון היינה 1767-1844
יצחק איזק וולפסון
יצחק וולפסון  1817-1895
ג'ון ורבורג
ג'ון ורבורג 1807-1890
יעקב אלפרד לוי
יעקב אלפרד לוי 1854-1944
מקס מוריץ ורבורג
מקס ורבורג 1867-1946
    עמוד הבית > הקהילה היהודית >> 3. הקהילה היהודית החדשה בהמבורג 1860 - 1871.
 

המבורג, שנת 1830. ליד הבנק ובניין העירייה הישן. ציור של האחים כריסטופר ופטר סור  Christoffer and Peter Suhr

 

הכרזה על רפורמה חוקתית בהמבורג

בשנת 1860 עברה חוקת המבורג רפורמה בסיסית. באמצעות הפרדת רשויות החקיקה, הממשל והשיפוט, הבטיחה החוקה קשת גדולה של זכויות ליברליות. אלה כללו את חופש הדת, חופש המצפון, ואת ההחלטה שההשתייכות הדתית לא תשפיע בשום אופן על הזכויות האזרחיות של הפרט – לא תמנע אותן ולא תגדיל אותן. הקהילות הדתיות קבלו חופש פעולה עצמאי, אם כי נותרה רמה מסוימת של פיקוח ממשלתי.
סעיפי הרפורמה החוקתית הנוגעים ליהודים, התקבלו תודות לעבודתם המאומצת של חברי הוועד של הקהילה היהודית
Deutsch-Israelitische Gemeinde.   החל משנת 1814 ועד שנת 1860  לערך

 

נערכו ישיבות הוועד בבניין הקהילה הגדול שהיה בחזית בית הכנסת באלבשטרסה. בשנים אלה כיהנו בראש הוועד היהודי בהמבורג אנשים חשובים בעלי עמדה והשפעה ציבורית רחבה, ובהם: מאיר ישראל ברסלאו (1831-1785) Israel Bresselau, לייזר לייב גומפל (1843-1770) Lazarus Gumpel, אליהו אליאס היינה Elias Heine. יצחק אייזיק הרטיג Isaac Hartig, אליהו אליאס ורבורג Elias Warburg, ד"ר גבריאל רייסר Dr. Gabriel Riesser, ד"ר יצחק אייזיק וולפסון  Dr. Isaac Wolffson, ג'ון ורבורג  John R. Warburg, ואחרים. לאנשים אלה הייתה תרומה חשובה בקידום הרפורמה החוקתית ובהשגת זכויות שונות לבני הקהילה.

 

ביטול חובת ההשתייכות הקהילתית של היהודים

לפני תחולת החוקה החדשה, בהמבורג, כמו בכל המדינות הגרמניות האחרות, הייתה "השיטה הקהילתית" בתוקף עבור היהודים. על פי השיטה הזו כל היהודים המתגוררים בהמבורג היו בהכרח חברים בקהילה היהודית. החברות הכפויה הזו נעשתה בעייתית ביותר אחרי הופעת תנועת ההשכלה מפני שהציבה את כל היהודים תחת הסמכות השיפוטית של הקהילה שלהם. המתחים הדתיים והחברתיים בתוך הקהילה היו בלתי נמנעים.

 

מאז תחילת המאה ה-19 החלו להתפתח הבדלי דעות בקהילה היהודית. זה היה נכון במיוחד בכל הקשור לתחום חיי הדת. בתוך הקהילה היהודית נעשתה הפרדה, באישור המדינה, בין היהודים האורתודוקסים ובין הליברלים-רפורמים. רבים מחברי הקהילה היו פחות או יותר אדישים ביחסם לדת. בנוסף לכך, היו דעות פוליטיות שונות בקרב חברי הקהילה. הגישה הליברלית הייתה מיוצגת בעוצמה, והייתה סיבה למחלוקת תמידית עם היהודים האורתודוקסים.

 

המבורג, שנת 1830. ליד המעבר המקומר ואגם האלסטר. ציור של האחים כריסטופר ופטר סור  Christoffer and Peter Suhr

 

שוויון בפני החוק – רפורמה חוקתית ליהודים.

הקהילה היהודית הייתה ערה לכך שהרפורמה החוקתית בשנת 1860 תביא בהכרח לשינויים מפליגים. ההשתייכות האוטומטית לקהילה הייתה בעיקרון שריד אנכרוניסטי. האידיאל הליברלי היה זכותו של היחיד - ללא כל אילוץ כלכלי או חברתי - להשתייך לכל זרם דתי שיבחר, ולהיות חבר בקהילה דתית על פי בחירתו. השוויון המוחלט מבחינה חוקתית ואזרחית, שנקבע בחוקה החדשה, נועד לבטל את האפליה נגד היהודים. יחד עם זה דווקא התפתחות זאת הביאה לרגשות מעורבים בקהילה היהודית, מכיוון שגרמה לחששות שהמסגרת הקהילתית עלולה להתפרק. הסכנה הייתה של היטמעות בתוך הקהילה הכללית, הרחבה יותר. הקהילה היהודית היססה ולא ידעה או החליטה כיצד להתקדם ולהתמודד עם התוצאות שנבעו מהרפורמה החוקתית. בתחילה,  היו אלה דווקא אזרחים לא יהודים של  המבורג  שקידמו את

 

השוויון הפוליטי עבור היהודים. בנובמבר 1860, התמנה גבריאל ריסר לשופט בבית המשפט העליון של המבורג, והפך לשופט היהודי הראשון בבית המשפט העליון  בגרמניה כולה. ב-1861, הפך יצחק וולפסון לנשיא היהודי הראשון של בית הנבחרים העירוני Burgerschaft. בשנת 1851, נחקק חוק הנישואין האזרחיים, גם הוא הראשון בגרמניה כולה.
התפתחויות ליברליות אלה היו סימנים ברורים לאינטגרציה של היהודים בחיים החברתיים והציבוריים של העיר. בתוך הקהילה היהודית עצמה, היו אלה האורתודוקסים שחששו במיוחד שהזהות היהודית עומדת להיפגע קשות או אף להיעלם כליל. החשש היה, שלא יהיה דבר שימנע את ה"תִרבּוּת" – אימוץ התרבות הזרה. ועד הקהילה לא יכול היה להחליט איזו קונספציה של ארגון קהילתי כדאי להציג לפני המדינה. המשא ומתן בנושא זה נמשך שנים אחדות ללא תוצאות ממשיות.

 

החוק לביטול השתייכות קהילתית

ב-4 בנובמבר 1864, התפרסם רשמית החוק המתייחס לקהילה היהודית-אשכנזית והקהילה היהודית-פורטוגזית, שנכנס לתוקף החל מ-1 בפברואר 1865. כל החוקים והתנאים הקודמים הנוגעים ליהודים בוטלו. החוק ביטל במפורש את חובת ההשתייכות לקהילה, ולכן אפשר ליהודים לעזוב את הקהילה היהודית. במקביל בוטלה אחריות הקהילה לעזרה לחולים ולעניים שלה, ולמערכת החינוך [וכנראה הוטלה על המדינה]. על ועד הקהילה, יחד עם כמה מנציגי הנבחרים הוטל לחבר מסמך של הסטטוס החדש של הקהילה ולהביאו לפני הסנט של המבורג.

 

בשנת 1865, נערכו בפעם הראשונה, הבחירות לראשות מוסדות הקהילה היהודית. מערכת הבחירות הייתה מלווה בוויכוחים ומחלוקות אידיאולוגיים שפילגו את הקהילה, תופעה שלא הייתה כמוה לפני כן. תשעה מועמדים ליברליים עמדו מול שישה מועמדים אורתודוקסים. הוועד ניסה למצוא פשרה, באמצעות משא ומתן ארוך ומיגע, במטרה לשמור על אחדות הקהילה. לבסוף, ב-3 בנובמבר 1867 הוסכם על נוסח ל-"מעמדה של הקהילה היהודית של המבורג" (Deutsch-Israelitische Gemeinde(DIG, שגם אושר תוך זמן קצר בידי הסנט של המבורג. הסכם זה כונה "השיטה ההמבורגית".

 

המבורג, שנת 1840. ליד המעבר מהמבורג לאלטונה. ציור של האחים כריסטופר ופטר סור  Christoffer and Peter Suhr

 

"השיטה ההמבורגית" לניהול הקהילה היהודית.

 

בעקבות אישור "השיטה ההמבורגית", נוסדה בשנת 1867 הקהילה היהודית החדשה. תקנון היסוד שלה גילם את העיקרון השאפתני של הסובלנות, והוא היה ייחודי להמבורג מבין כל הקהילות היהודיות של גרמניה. המבנה הניהולי של הקהילה נשאר בתוקף עד לפיזור הקהילה בידי המשטר הנאצי בשנת 1938. החוקה הגדירה שני זרמים עיקריים – אורתודוקסי ורפורמי – שמתנהלים ביחד תחת גג אחד, אך מנהלים בנפרד את טקסיהם ואורח חייהם הדתיים השונים. זה כמובן חייב הגדרה ברורה של התחומים הדתיים והכלליים. התקנון הורה שהקהילה תהיה אחראית על מערכת החינוך, רווחה חברתית ושירותי קבורה, כולם במימון חברי הקהילה. התקנון קבע שלמרות ההבדלים הדתיים ביון הזרמים השונים חייב להיקבע בהקדם האפשרי קו פעולה משותף שיאפשר את ניהול ענייני הקהילה. הזרמים הקיימים של האורתודוקסים, הרפורמים, והחילונים צריכים למצוא את המכנה המשותף. מוסדות הקהילה – קרי הוועד ואסיפת הנציגים הקהילתית, חייבים לשקף את הזרמים והעמדות השונות. בנוסף, נקבעו ועדות שצריכות לטפל במגוון נושאים הקשורים לעיצוב ומימוש המדיניות המשותפת. המטרה של ה"שיטה ההמבורגית" הייתה להגיע לקהילה מעורבת המתקיימת יחד באמצעות מערכת של בלמים ואיזונים. בעקבות  ההסכם  הוגדרו  חמישה  מגדרים  המרכיבים  את   הקהילה

 

היהודית בהמבורג: חילונים, אורתודוקסים, רפורמים, ניאו-אורתודוקסים ויהודים ספרדים-פורטוגזים. ה"שיטה ההמבורגית", הייתה ייחודית בכך שמבחינה חוקית ואדמיניסטרטיבית, היא לא השתייכה לזרם דתי אחד. כל חבר בקהילה היה רשאי – אך לא חייב - לבחור את הזרם הדתי אליו ישתייך. מנגד ניתן היה להשתייך לזרם דתי מבלי להיות חבר בקהילה. הדבר כמעט ולא קרה בפועל, אך היה כל כך חשוב לדמוי העצמי של הזרמים השונים, עד שהם דבקו בו גם בעשורים הבאים. הרעיון החדשני והאמיץ היה, שיהודי שאינו מאמין יכול להשתייך לקהילה היהודית. התקנון החדש חייב הקמת מוסדות רשמיים של הזרמים השונים. עד לזמן זה הייתה קיימת רק אגודת ה"היכל" (טמפל) של היהודים הרפורמים (Synagoge der Israelitsche Tempelverein). לכן, ייסדו היהודים האורתודוקסים את "אגודת בית הכנסת" (Deutsch-Israelitischen Synagogen-Verbande) שכללה העסקת רב ראשי בשכר. היהודים הניאו-אורתודוקסים הקימו אגודה קטנה חדשה "אגודת בית הכנסת דמטור" וליהודים הספרדים הוקמה אגודה נפרדת (Portugiesch-Judischen Gemeinde-"Bet Israel"). בנושא האגודות השונות נוצרה מחלוקת בין החברים האורתודוקסים והממסד הכללי של הקהילה. המחלוקת נפתרה לבסוף בשנת 1873, בתיווכו של הסנט של המבורג.

 

המבורג, שנת 1830. ליד הטיילת המרכזית. ציור של האחים כריסטופר ופטר סור  Christoffer and Peter Suhr

 

6. היהודים בתקופת
הנאצים.
  5. היהודים בתקופת
הרפובליקה.
  4. היהודים בתקופת
הקיסרות.
   3. הקהילה היהודית
החדשה.
  2. קהילה גרמנית-
ישראלית.
  1. הקהילה היהודית
העתיקה.
  תוכן העניינים.  

| אודות האתר || עמוד הבית || מפת האתר || חיפוש שם || לוח מודעות || כתבו אלינו || קישור נוסף |

אתר אברהם אויגן מיכאליס - כפר הנוער הדתי. כל הזכויות שמורות ל אגן מחשוב © 2008
Eugen Michaelis - Kfar HaNoar HaDati History Site Copyright AGN © 2008

בניית האתר, עיצוב, מחקר, כתיבה ועריכה: רותי ואריה גילאי  והמרכז לאספנות